השטיח האדום שנפרס בוושינגטון לקראת הגעתו של שי ג'ינפינג, יחד עם החיוכים והביקורים הסמליים - היו קרובים יותר לטקס - שלא לומר מופע בידור - דיפלומטי מאשר לפריצת דרך היסטורית ביחסים בין המעצמות. אחרי חודשים של מתח סביב מכסים, מלחמות סחר ואיומים הדדיים - נראה ששני המנהיגים נפגשו בעיקר כדי להפגין לעולם שהיחסים תחת שליטה.
התוצאות הקונקרטיות של הפסגה נותרו צנועות ביותר.
בשורה התחתונה הוסכם על הארכת הפסקת האש במלחמת הסחר בחודשיים נוספים, עד ה-10 בינואר, מה שמאפשר לשני הצדדים לצלוח בשקט יחסי את מפגשי ה-APEC וה-G20 הקרובים שבהם ייפגשו שוב, ולא פחות חשוב מכך כנראה - מאפשר לטראמפ להגיע לבחירות האמצע ללא זעזועים. האמריקאים לא מקבלים את האספקה המלאה של המתכנות הנדירות שהיוו את הבסיס והסיבה לאותה הפסקת אש - ובעוד המהלך הנכון מבחינת מו״מ היתה לשחק אגרסיבי על הנושא הזה, במיוחד כשנראה שסין היתה שמחה לראות הארכת הפסקת אש עד סוף כהונת טראמפ - נראה שהצורך בשקט תעשייתי לחודשים הקרובים גובר.
מעבר לכך, פורסמה רשימה להפחתת מכסים הדדית בהיקף של כ-30 מיליארד דולר לכל צד (כ-60 מיליארד דולר בסך הכל) במוצרים שאינם רגישים, כמו מוצרי צריכה, צעצועים, חקלאות ופחם, וקמו או חוזקו קבוצות עבודה ייעודיות לקידום הסחר וההשקעות - אך לכל אלו חסרים הפרטים הקריטיים שהופכים הצהרות לתכנית עבודה . בנושא איראן - באופן מצער ולא מפתיע, לא נראה שסין מוכנה לזוז מעמדתה לפחות באופן פומבי - וההצרות הסתפקו בהבנה עקרונית בנושא חשיבות חופש השיט במצרי הורמוז ואי-גרעון איראן - עמדות שסין גם ככה מחזיקה בהן באופן מסורתי ולאורך המתיחות השנה. את ההודעה של משרד החוץ הסיני על חיזוק ערוצי התקשורת הצבאיים כדאי לקחת בינתיים עם כפית גדושה של רוטב סויה…
אבל עזבו את כל השטויות האלו. בנושא החשוב ביותר הושגה הסכמה מרגשת - נסגרה השאלה של שני דובי פנדה חדשים מסין לארה״ב!
העולם יכול לנשום לרווחה…
אם לסכם את המשמעויות - לצד הרבה טקס בישבן וביקורים שמצטלמים טוב בארכיון הלאומי או בגינת הורדים - רק 90 דקות של דיון הוקדשו לנושאים שעומדים בליבת היחסים שקובעים את הסדר העולמי.
לא נוצר כאן שום מנוף לחץ אמריקאי אמיתי מול בייג'ינג.
סין הגיעה לוושינגטון בביטחון עצמי גבוה שמאפיין את התנהולתה מאז שהצליחה ההצלחה הפנומנלית שהיתה לשימוש בקלף המינרלים הקריטיים והמגנטים. בסוגיית טאיוואן, שהיא החשובה ביותר עבור שי, סין הצליחה לשמור על הסטטוס קוו שבו חבילת נשק אמריקאית של 14 מיליארד דולר נותרה מוקפאת כ״קלף מיקוח״ כמו שקרא לו טראמפ. בנוסף, בעוד שהעולם כולו עוסק בסכנות הבינה המלאכותית והצורך בתיאום בין המעצמות בנושא - השיחות המשותפות בתחום נדחות וזוחלות בקצב בירוקרטי.
מבחינת הארכת הפסקת האש - כאמור נראה ארה"ב שאפה להארכה קצרה שלה שתתאים ללו״ז הפוליטי אך תשמר לחץ על בייג'ינג ליישם רכש חקלאי ולהזרים מינרלים קריטיים, בעוד שסין העדיפה הארכה ארוכה עד סוף כהונת הממשל. אבל הפיל שבחדר נותר ללא פתרון: תלותה של ארה"ב במינרלים קריטיים ומגנטים מסין נותרה נקודת תורפה משמעותית. שנלא נראה שהצדדים חותרים לעסקאות ענק שמשנות את כללי המשחק, אלא משתמשים בזמן הזה כדי לנהל את היחסים ובמקביל להפחית בהדרגה את התלות ההדדית בתחומים אסטרטגיים.
איך האירוע נתפס בשני הצדדים?
בארצות הברית, הבית הלבן ניסה למסגר את הפסגה ככזו שנעשו בה ״צעדי ענק" - שמרגיש מהצד כמו נסיון לייצר הכותרות החיוביות שיסיטו את תשומת הלב מהכותרות השליליות מבחינת הממשל השולטות בשיח בארה״ב. החשש המרכזי הוא מויתורים אמריקאיים ללא תמורה מוחשית, במיוחד לנוכח המנופים שסין מפעילה בשרשראות האספקה.
בבייג'ינג, לעומת זאת, התקשורת הממלכתית חגגה את האירוע כניצחון דיפלומטי ומנהיגותי מובהק. הנרטיב הרשמי הדגיש שסין מעצבת את כללי המשחק של "יחסים בין מעצמות גדולות", המבוססים על כבוד הדדי, הוגנות והדדיות, ללא תכתיבים חד צדדיים. ההצגה הטקסית, העמידה של טראמפ וארה״ב כולה, לראייתם, כממתינים לבואו של שי, והאירוח הנשיאותי - שירתו היטב את תעמולת הפנים והחוץ הסינית: סין אינה מתכופפת, והיא מתייצבת כשווה מול שווים.
בסופו של דבר, לא ראינו כאן פריצת דרך אמיתית ולא נפתרו מחלוקות היסוד על שבבים, מינרלים, טכנולוגיה, איראן או טאיוואן. התיקו הכפוי נשמר. אולם בתוך מציאות גאופוליטית נפיצה, ייתכן שעצם היכולת לשמור על הלהבות מבוקרות היא הדבר החיובי ביותר שניתן לקחת מהאירוע. כששני המנהיגים צפויים להיפגש בסך הכל ארבע פעמים השנה – כולל במפגשי APEC בשנז'ן ו-G20 במיאמי – הדיאלוג האישי הופך לכלי המרכזי למניעת הידרדרות בלתי מבוקרת. המאבק האסטרטגי יימשך במלוא עוזו, אך לפחות כרגע, שני הצדדים מסכימים שהאינטרס המיידי שלהם הוא לא לשבור את הכלים.
6
3
3September 29, 2026 458 2
