היום אמורות להסתיים השיחות בין נציגי הסחר הראשיים של סין ושל האיחוד האירופי בנסיון להגיע להבנות כלשהן שימנעו את מה שנראה כמו המהלך החד צדדי הרחב והמשמעותי ביותר של אירופה בנסיון לאזן את גרעון הסחר האדיר שלה מול סין - גרעון שמגיע למיליארד דולר מדי יום, ושקשה שלא לקשור אותו באופן עקיף גם לערעור הסדר החברתי והפוליטי שאנו עדים לו בכלכלות הגדולות של אירופה.
לפני כמה חודשים, בפרק 162 של הפודקאסט עסקנו בהרחבה ב״הלם סין 2.0״ והתגובה האירופית המסתמנת אליו. אם המלחמה באוקראינה היוותה קו שבר, שגרם לאירופה להבין שהתלות הכלכלית שלה בסין היא חולשה ביטחונית אסטרטגית של ממש - הפגיעה בתעשייה האירופית, שכורעת תחת נטל מחירי האנרגיה ולא מסוגלת להתחרות מול הצפה של ייצוא סיני מסובסד - מהווה במקביל נקודת חולשה יסודית לכלכלה והחברה האירופית.
אני מאמין שכדי להבין את עוצמת התגובה האירופית שמתגבשת עכשיו, חייבים להסתכל גם פנימה אל תוך היבשת. אירופה כולה נמצאת בתקופה של אי-שקט חברתי רדיקלי - ראו אבדן השליטה האנרכיסטי בצרפת, המהומות בספרד - ותוצאות הבחירות או מגמות הסקרים ברחבי היבשת כאשר מפלגות קיצון הולכות וצוברות פופולריות. כנראה שכסאות מנהיגי אירופה היו צריכים לרעוד כדי שיהיו מוכנים לפעול גם אם המחיר הוא עימות חזיתי מול סין, והם מוכנים לעמוד בפרץ ולהציב דרישות הרבה יותר נוקשות מבעבר.
השבוע היינו עדים לרגע מכונן.
נשיא צרפת מקרון ופרידריך מרץ הגרמני פרסמו נייר עמדה משותף שדורש מהנציבות כלי נשק רגולטורי חדש. פקידים בברלין מתארים זאת כנשק מכה שניה, מנגנון משפטי מהיר ולא בירוקרטי שיאפשר לאירופה לשתק לחלוטין יבוא ממדינות שמעוותות את השוק. זוהי רעידת אדמה של ממש בכל הנוגע לגישה הגרמנית. ברלין, שהייתה עד לא מזמן הקול המתון והתלוי ביותר בסין, מתפכחת במהירות. הוכחה נוספת לכך קיבלנו כשהממשלה הגרמנית חסמה השבוע מטעמי ביטחון לאומי את מכירתה של חברת לוגיסטיקה בנמל המבורג לענקית הספנות הסינית הממשלתית COSCO.
השינוי התפיסתי הזה מחלחל גם אל מחוץ לאיחוד.
אפילו בריטניה שבתחילת השנה עוד נראיתה מהוססת מאד בהתנהלותה מול סין - בוחנת בימים אלה הטלת מכסים על רכבים וכימיקלים סיניים כדי ליישר קו עם החקיקה האירופית החדשה, כנראה גם מחשש שתהפוך בעל כורחה לדלת האחורית שדרכה תציף סין את היבשת בסחורה תעשייתית זולה.
ומה קורה בצד הסיני? שם ממשיכים לשדר מסרים כפולים.
משרד המסחר הסיני (MOFCOM) מזהיר את אירופה שפרוטקציוניזם לא יתרום לתחרותיות, ומדגיש כי תלות הדדית אינה איום. קולות מקצועיים בסין טוענים שאירופה מונעת מחרדות מקומיות וקוראים להפסיק להתמקד בסקטורים בודדים, ולחתור להסכם מסגרת רחב וארוך טווח. אבל מאחורי המילים הפייסניות לכאורה, מדיניות הליבה נשארת נוקשה. מאמר עומק שפורסם השבוע ב"Qiushi", כתב העת התיאורטי המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, מבהיר היטב שסין לא מתכוונת לשנות כיוון. ייצור מתקדם, נכתב שם, הוא ליבת התחרותיות ומנוע האסטרטגיה הלאומית במאבק המערכתי בין המעצמות, ותחרות בינלאומית היא אף פעם לא על מוצר בודד אלא תחרות מערכתית.
הלך הרוח הזה משני הצדדים מתנקז למפגש שמסתיים היום בבייג׳ינג. מרוש שפצ'וביץ', שר הסחר של האיחוד האירופי, יושב לשיחות של הזדמנות אחרונה מול מקבילו הסיני ואנג וונטאו, בניסיון אחרון למנוע מלחמת סחר כוללת. נקודת הרתיחה המיידית היא שוק הרכבים ההיברידיים, בו המכירות הסיניות זינקו ותופסות כבר רבע מהשוק האירופי - שתעשיית הרכב המקומית היא אחת הגדולות והמשמעותיות ביותר בו. האיחוד דרש מסין להגביל מרצון את הייצוא לנתח של 15 אחוזים, אך בייג'ינג סירבה. בתגובה, הנציבות האירופית כבר מכינה צעדי מגן חד-צדדיים שיאפשרו לה להטיל מכסות יבוא נוקשות ומכסים משלימים באופן מיידי.
אבל הרכבים הם רק נער הפוסטר בסיפור הזה. השורה התחתונה היא שההתנגשות כאן היא מבנית ועמוקה. אירופה החליטה שהיא לא מוכנה להיות יותר היעד המועדף (בטח לנוכח המתח מול ארה״ב) של עודפי הייצוא של המודל הכלכלי הסיני. מנגד, ההנהגה בבייג'ינג רואה בייצור התעשייתי ובייצוא את גלגל ההצלה הקריטי ביותר שלה נוכח משבר הנדל"ן וחולשת הצריכה המקומית.
גם אם יושג פלסטר דיפלומטי בשיחות הנוכחיות סביב מכסות הרכבים, תהליך ההתפכחות המחשבתית של אירופה מול סין כבר יצא לדרך, ואותו אי אפשר לעצור.
16
1
19 באוקטובר 2026 618 3
