כל העיניים נשואות היום לוושינגטון לפגישת הפסגה השניה השנה בין שי וטראמפ. הנושאים שידונו הם הקריטיים ביותר לעולם כיום, אבל כדאי לשמור על ציפיות צנועות.
שי ג'ינפינג נחת אתמול בארצות הברית והתקבל על ידי דונלד טראמפ עם נחיתתו, אך היום מתחיל רשמית החלק המהותי של פסגת המנהיגים בבית הלבן. המסגור התקשורתי המיידי מתמקד לעיתים קרובות בכותרות על "הפסקת אש" כלכלית או ברצון לייצר כותרת ראוותנית לקראת בחירות האמצע. שורה של נושאים חשובים יהיו על השולחן, אבל כדאי לשמור על ציפיות צנועות: במקרה הטוב יהיה כאן ניסיון פרגמטי, זהיר ומחושב מאוד של שני הצדדים לייצב את הזירה, לקנות זמן, ולנהל את מאזן ההרתעה והתלות ההדדית מבלי לגלוש למשבר בלתי נשלט.
הביקור מתנהל תחת פרוטוקול קפדני שנועד לשדר כבוד הדדי - ומעמד שווה, וזה בפני עצמו לא היה מובן מאליו עד לא מזמן. לאחר קבלת הפנים אתמול, היום ייפתח בפגישות עבודה רשמיות בבית הלבן בהשתתפות הצוותים הכלכליים והביטחוניים הבכירים, כולל שר האוצר האמריקני סקוט בסנט וסגן ראש ממשלת סין חה ליפנג - שכבר נפגשו לפגישות מקדימות בנסיון להגיע להסכמות בסיסיות מראש, כמקובל. בהמשך היום צפויות פגישות בארבע עיניים בין טראמפ לשי, וארוחת ערב רשמית. ראוי לשים לב להיעדר הבולט של משלחת אנשי עסקים ומנכ"לים סינים בכירים - בניגוד למשלחת האמריקאית לבייג׳ינג במאי. מבחינה סמלית, שי ינסה להדגיש את הממד ההיסטורי, אולי אף סביב הסכמי העבר בארכיון הלאומי האמריקאי המרשים אליו טראמפ אמור לקחת אותו לסיבוב, בעוד טראמפ יחפש את הרגעים הטלוויזיוניים וההצהרות הגדולות שימחישו שליטה ועוצמה באירוע.
איך כל צד ממסגר את הפסגה?
מבחינת בייג'ינג, הנרטיב הרשמי מכוון למסגור החדש מבחינתם של היחסים שהוגדר במאי השנה - "יציבות אסטרטגית בונה" (Constructive Strategic Stability) ו"ארבעת העוגנים" של יציבות: שיתוף פעולה במרכז, תחרות מבוקרת, מחלוקות מנוהלות ושלום בר-קיימא. בייג'ינג מציגה את עצמה כגורם האחראי והבוגר במערכת הבינלאומית, שבא "ליישר קו" עם ארה״ב ולהציע מסגרת יציבה לשנים הבאות. המסר הפנימי והחיצוני של סין שעולה מהשיח הסיני הוא שארה"ב מונעת מחרדות שגויות של "תחרות אסטרטגית", בעוד סין מגיעה מעמדת חוסן תעשייתי וטכנולוגי כדי לשמור על האינטרסים שלה.
עבור וושינגטון וממשל טראמפ, המסגור הפופולרי שאני ראיתי הוא בעיקר עסקתי . טראמפ מעוניין להראות שהוא מסוגל "לעשות דיל" מעמדת כוח, להגן על התעשייה והעובדים האמריקנים, לחלץ הישגים מוחשיים בתחומי הסחר והפנטניל, ולשמור על מנופי לחץ מבלי להיגרר למלחמה כוללת או לזעזוע של שרשראות האספקה בארה"ב.
על מה ידברו, ומה ההישגים שכל צד מחפש?
הארכת הפוגת הסחר והבקרות: המוקד המיידי הוא הסדר בוסאן ו״הפסקת האש״ שפוקעת בנובמבר. ארה"ב רוצה להבטיח את המשך זרימת היסודות הנדירים והמגנטים מסין, תחום שבו בייג'ינג שולטת כמעט לחלוטין ומחזיקה במנוף לחץ קריטי על התעשייה והביטחון המערביים - ועד כה נראה שלא עמדה במלוא הבטחותיה בנושא. סין, מנגד, דורשת הקלות והקפאת בקרות יצוא אמריקניות על שבבים מתקדמים וטכנולוגיות AI. בעוד האמריקנים שואפים להארכות קצרות (3-6 חודשים) כדי לשמור את סין תחת פיקוח ומבחן לאור החשדנות על מה שנתפס מבחינתה כאי-עמידה מלאה בהסכמים, בעוד סין מעוניינת בהארכה ממושכת של שנה לפחות (עדיף עד סוף כהונת טראמפ) כדי לבסס ודאות ולהמשיך לפתח עצמאות טכנולוגית מקומית.
טאיוואן: זהו המבחן הרגיש והנפיץ ביותר. שי צפוי ללחוץ לבלימת עסקאות הנשק לטאיוואן ולתת את ההרצאה הקבועה על החשיבות הקריטית של הנושא - שהודגשה גם במסר של שגריר סין בארה״ב. קונקרטית הוא יבקש לראות בהשהיית חבילת הנשק האחרונה (כ-14 מיליארד דולר) סימן לנכונות אמריקנית להתפשר. טראמפ, שרואה בעסקאות הנשק קלף מיקוח, נמצא תחת לחץ דו-מפלגתי כבד מאוד מגבעת הקפיטול שלא למצמץ ולא לשדר חולשה. אני בספק אם נראה כאן איזשהי הסכמה, אבל חשוב להבין שגם אמביוולנטיות אמריקאית בנושא תשרת את הסינים - במיוחד במסגור פנימה וגם בנסיון לערער את הביטחון הטאיוואני ביכולת לסמוך על ארה״ב.
בינה מלאכותית: מעבר להצהרות כלליות, השיחות יעסקו בניסיון להקים מסגרת עבודה מוגדרת או "קו חם" לבטיחות AI ולמניעת תרחישי קיצון (סייבר ונשק ביולוגי). אבל הקו החם הביטחוני קיים כיום בעיקר בפרוטוקול וכמו שאומרים ״כשמתקשרים בקו החם, בצד השני לא ממש עונים…״. החדשנות העמוקה תישאר כמו שכתבתי עליה לא מעט לאחרונה - בוושינגטון יש מי שחוששים מכל פשרה טכנולוגית, ובבייג'ינג רואים בשיח הבטיחות ניסיון אמריקני לעצור את התקדמות המודלים הסיניים.
4September 24, 2026 565 2 2
