שלושה חודשים אחרי “סיום הלחימה”, מערכת הביטחון מגלה לנו שחמאס מתחזק מהסיוע. באמת?
כשמכניסים לעזה 600 משאיות ביום, עמוסות סחורה בשווי של עשרות מיליונים; כשברור שאי־אפשר לבדוק את כולן, ושחלקן הכילו גם אמל”ח מוברח; כשמאפשרים שווקים, בנקים ומנגנוני גבייה; וכעת גם פותחים את מעבר רפיח - שיאפשר מעבר תחמושת, דלק, אמל”ח ורחפנים ממצרים, כמעט ללא פיקוח -
לא מקבלים “שגרה אזרחית”.
מקבלים שיקום חמאס.
זה לא כשל מודיעיני, זו מדיניות.
לא נצליח לחמוק מזה.
בלי פירוז, בלי מצור אמיתי, ובלי יוזמה ישראלית של הכרעה והחלת משטר צבאי ברצועה - חמאס לא יתפרק מנשקו לעולם. הוא רק יחליף שלט ומדים, יקים “ממשלת טכנוקרטים”, וימשיך לחזק את הזרוע הצבאית עד הסבב הבא.
מי שמזין את האויב ואז “מזהיר” שנצטרך לחזור להילחם - פשוט מכין את הסבב הבא.
ואת המחיר נשלם שוב כולנו: החיילים שלנו והאזרחים שלנו.
סיוע בלי הכרעה הוא לא הומניטרי.
הוא התאבדות אסטרטגית.
Forwarded fromמשה פייגלין Moshe Feiglin
January 30, 2026 139
