לכן, על ישראל להישמר מפני שתי טעויות אסטרטגיות מפתות. הראשונה היא לזלזל באתגר התורכי ולהניח שחברותה בנאט"ו, קשריה עם המערב או האינטרסים הכלכליים שלה ימנעו ממנה לפעול נגד ישראל. השנייה היא להפוך אותה מיריב לאויב בלתי נמנע או לדחוף אותה למחנה עוין עוד יותר.
הלקח המרכזי מאירועי השנים האחרונות, ובמיוחד מטבח ה-7 באוקטובר, הוא שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה עיוורון אסטרטגי. עליה לנהל מעקב איכותי ורציף - מודיעיני, דיפלומטי ותקשורתי - אחר היכולות והכוונות של תורכיה, לראות בה יריב אסטרטגי מתוחכם, אך לא להעניק לה מעמד בלתי הפיך של אויב נצחי. כמו בדמשק כך גם מול אנקרה - האינטרס הישראלי הוא למנוע התבססות עוינת, אך גם לשמר אפשרויות לדיאלוג ולהסדרים שיסייעו בהשבת מעמדה האזורי של ירושלים, בהמשך תהליך האינטגרציה והרחבת הסכמי אברהם במידת האפשר - ובקידום יוזמות אזוריות חשובות כמו IMEC, פרויקט פרוספריטי, ועוד - שיקבעו את ישראל כמרכז תעבורה, מסחר, אנרגיה וטכנולוגיה אזורי קריטי. כל זאת בלי לשגות באשליות, בלי לעצום עיניים, ובלי לערוך מיקור חוץ לצרכים הביטחוניים של העם היושב בציון.
מרלין מעדכן בטלגרם
35
10August 25, 2026 2K 2 5
