בגרות רוחנית אמיתית מתבטאת ביכולת לשחרר את העבר לחלוטין, בלי להצטרך שהוא עוד יגדיר אותנו.
10. מערכת היחסים שלנו עם חוסר וודאות - עד כמה אנחנו עדיין צריכים להיות בשליטה, איך אנו מתמודדים עם חוסר וודאות, לא נודע? ברמות נמוכות, חוסר וודאות מפחיד אותנו, אנו זקוקים לתוכניות, ערבויות, נתיבים ברורים קדימה. כשהחיים הופכים להיות בלתי צפויים, נכנסים לפאניקה, מנסים לשלוט בהכל - אנשים, תוצאות, נסיבות... חוסר הידיעה של מה יקרה מרגיש בלתי נסבל. ברמת ביניים לומדים לסבול אי וודאות, מתרגלים כניעה, אומרים לעצמנו לסמוך עם היקום, משתמשים בהצהרות חיוביות, ובתכנים רוחניים כדי להרגיע חרדה מהלא נודע. אך מתחת לפני השטח יש עדיין חוסר נוחות בחוסר וודאות, מעמידים פנים שלא מנסים לשלוט. ברמות הגבוהות של שליטה רוחנית אמיתית - האדם מתאהב בחוסר הוודאות, מתוך הבנה שהלא נודע הוא המקום בו כל האפשרויות קיימות, שהמסתורין הוא טבע הקיום, שהנסיון לדעת ולשלוט הוא שיוצר סבל, לא החוסר וודאות. ברמה רוחנית גבוהה מפתחים אמונה רדיקלית שלא משנה מה יקרה, נוכל לעמוד בו, נשמח ממנו, אנו בוטחים בחיים, לא כי מאמינים שתמיד הם יהיו טובים, אלא כי גילינו שיש בתוכנו יכולות להתמודד עם כל מה שמגיע. בדיקה - האם נוכל לקבל החלטה מבלי לדעת את התוצאה? האם נוכל לצעוד אל הלא נודע בלי ערובה להצלחתנו? האם נוכל לחיות את חיינו כהרפתקה המלווה במסתורין, במקום ניסיון ליצור ביטחון? צמיחה אמיתית מתרחשת במרחב של חוסר ידיעה, במוכנות להתקדם גם כשאנו לא יכולים להבחין בכל הדרך. מערכת היחסים שלנו עם חוסר וודאות מגלה האם נכנענו באמת לאינטליגנציה של החיים או שאנחנו עדיין מנסים לשחק את תפקיד אלוהים כשאנו בהבנה האנושית הקטנה?!
11. היכולת שלנו להתבודד - האם אנו מסוגלים להיות לבד עם עצמנו? לא רק פיזית - בלי הסחות דעת, בלי טלפון, מוזיקה, בלי פעילויות, רק אנחנו והתודעה שלנו. ברמה רוחנית נמוכה, הבדידות בלתי נסבלת, אדם זקוק כל הזמן לגירוי, חיבור מתמיד, הסחת דעת מתמדת מהתודעה העצמית. כי כשאנו עם עצמנו, אנו נתקלים בכל מה שניסינו להימנע ממנו, החרדות, השיפוט העצמי, הריקנות הקיומית... לכן יש צורך למלא כל רגע, להיות עסוק, לוודא שלא נמצאים לבד. ברמת ביניים מתרגלים בדידות, עושים מדיטציה, הולכים לריטריטים לבד, מעריכים זמן שקט... ועדיין יש אג'נדה מאחורי הלבד, רוצים להשיג משהו, למצוא שלווה, לקבל תובנות, להפוך ליותר רוחני. ברמה רוחנית גבוהה, בדידות הופכת למעין חזרה הביתה, אדם לא נמצא לבד כדי להשיג דבר מה, אדם בוחר להיות לבד כי שם הוא מגלה שהוא לא באמת לבד. בבדידות עמוקה תחושת הנפרדות מתמוססת, אתה מכיר בכך שהתודעה עצמה היא בת לוויתך האמיתית, שאנו הנוכחות שעדה להכל ומחוברת לכל הקיום. קשר אמיתי לא קורה דרך מגע מתמיד אלא דרך עומק נוכחות. עלינו לפתח את העומק הזה רק כשאנו מוכנים להיכנס עמוק לתוך עצמנו, ללא הסחות דעת. לבדיקה - האם נוכל לשבת לבד בשקט במשך שעה, מבלי להרגיש חרדה או לפנות למשהו מסיח דעת, פשוט להיות עם עצמנו, עם המחשבות, הרגשות, התחושות, מבלי להזדקק לברוח, לתקן או לשנות דבר מה?
12. מערכת היחסים שלנו עם השירות - איך אנחנו משרתים אחרים? ברמות נמוכות אם משרתים, עושים זאת כדי לקבל הכרה, אישור, להרגיש טוב עם עצמנו, לאזן חוב קארמתי, או לצבור נקודות רוחניות. זהו שירות המונחה על ידי האגו, מותנה. ברמת ביניים - למדנו ששירות הוא חשוב, אדם מתנדב, עוזר לאחרים, מנסה ליצור שינוי, אבל עדיין יש תחושה עדינה של הפרדה, של עליונות - אנחנו העוזרים ואחרים הם נעזרים. אנו נותנים מהשפע שלנו לחוסר שלהם. ברמה רוחנית גבוהה, שירות הופך לטבעי כמו נשימה, לא משרתים כי צריך, או שזה גורם להרגיש טוב עם עצמך, לא כי מנסים להציל מישהו, משרתים כי מזהים את עצמנו בכל אחד, אנו עוזרים כי אין אחר שיעזור, יש רק תודעה שמשרתת את עצמה דרך צורות שונות, השירות אינו תלוי בתוצאה, נותנים בלי להזדקק לקבל הערכה, הצלחה או לראות את תוצאות השירות שלנו. מתוך הבנה שהתפקיד שלנו הוא להיות ערוץ דרכו זורמת אהבה, חמלה וחוכמה. מה שקורה לאחר מכן הוא לא עניין שלנו - שירות חסר אגו. מגיע מתוך חווית אחדות שאין שם אף אחד שיקח קרדיט, שירגיש גאווה, שיטען בעלות על הטוב שנעשה. בדיקה - האם נוכל לשרת מישהו באנונימיות ולהרגיש את אותו סיפוק כאילו קיבלנו הכרה פומבית? האם נוכל לעזור למישהו שלעולם לא יודה לנו? האם נוכל לתת את כל מה שיש לנו לשירות של משהו גדול מאיתנו ולהרגיש מלא יותר ולא חסר? זו התעלות מעל הצורך של האגו להיות חשוב ולגלות את השמחה שבלהיות מועילים.
