⏰ מה זה משנה האם העירו או לא העירו את נתניהו? ⏰
כיוון ששאלת הטלפון לנתניהו בלילה של שמחת תורה מקבלת (בצדק) מקום משמעותי בקמפיינים השונים, אני חושב שצריך להתייחס אליה ברצינות, וההתייחסות הנדרשת היא כפולה: במישור הפרקטי, ובמישור המהותי.
במישור הפרקטי, אם היו מעירים את נתניהו ב-4:00 ולא ב-6:29, סביר למדי להניח שהטבח היה קצת יותר מצומצם וייתכן שחלק מהחטופים לא היו נחטפים. למה? מכיוון שהאופי החששן של נתניהו (וגם עצם הסיטואציה שבה כבר העירו את ראש הממשלה) מן הסתם היו מביאים להעלאת כוננות, לזימון קצינים בכירים מהבית ולעירנות גבוהה יותר לפחות בחלקים שונים של המערכת.
כאשר חושבים על השאלה הזאת מבחינה פרקטית חשוב לזכור, שלא מדובר על תרחיש שבו מודיעים לנתניהו ב-4:00 שהולך להיות טבח עם אלף הרוגים ו-200 חטופים, אלא על תרחיש שבו מודיעים לו ב-4:00 שמשהו נראה חשוד יותר מהרגיל, ושאולי צריך להעלות את רמת המוכנות ולנקוט בקצת אמצעי זהירות.
חשוב להבין שאין סיבה להניח שהוא היה עושה משהו דרסטי, כי המערכת לא חשבה שיקרה משהו דרסטי, וזה גם היה המידע שהיו מעבירים לו. גם אל תשכחו שהוראה שיורדת מראש הממשלה ב-4:00 לפנות בוקר לא מספיקה לעשות המון עד 6:29. תיזכרו במלחמת יום כיפור שבה החיילים הופתעו בצהריים מהמלחמה, למרות שהממשלה הייתה מודעת לכך שתהיה מלחמה, וכבר הוציאה הוראות בהולות לפנות בוקר.
ועם זאת, זה ממש לא היה חסר תועלת, מכיוון שהתועלת של העלאת הכוננות היא בכלל לא ליניארית. מוצב עם 4 חיילים בכוננות ו-12 חיילים ישנים הוא מוצב פי כמה וכמה יותר מוכן מאשר מוצב עם 2 חיילים בכוננות ו-14 חיילים ישנים, למשל. אם כל המערכת הצבאית הייתה 5% יותר דרוכה, זה היה יכול לחסוך כנראה חצי מהטבח. לא את כולו, אבל חצי זה המון. השוו את המוצבים שהיו בכוננות לאלה שלא, ואת היישובים שהיו בכוננות ואלה שלא. בדרך כלל זה לא הבדל של אחוזים בודדים, אלא הבדל של כמעט שחור ולבן.
ומהבחינה המהותית, מדובר בסוגיית שלטון פקידים קלאסית
הבעיה האמיתית היא לא "מה נתניהו היה עושה בשעתיים וחצי", אלא למה בחרו שלא להעיר אותו. והתשובה היא די ברורה מאליה: בחרו שלא להעיר אותו, כי באמת לא סמכו על שיקול דעתו, והעדיפו לנהל את הסיטואציות הבטחוניות לבד.
יש אלף דרכים לדרג מקצועי לנטרל את הבוס מהדרג הנבחר, והדרך הפשוטה ביותר היא פשוט להביא כמה שפחות שאלות להכרעה אל שולחנו של הבוס, ולהכריע בכמה שיותר מהסוגיות בכוחות עצמך. הרי אחרת עוד עשויה לקרות מיסקלקולציה, וממילא אנחנו יודעים יותר טוב ממנו מה נכון לעשות, והשיקולים שלנו ענייניים יותר.
זו סוגיה הרבה יותר מהותית מאשר השאלה של קבלת ההחלטות הפרטנית. יכול מאוד להיות שנתניהו היה מקבל החלטות גרועות יותר מאשר קיבלו רונן בר והרצי הלוי אם היו מעירים אותו והסוגיה הייתה נוחתת לפתחו. זה בכלל לא העניין. העניין הוא עצם הנטייה של המערכת לנטרל את הדרג המדיני כשהוא לא מוצא חן בעיניה (וכשהוא כן מוצא חן בעיניה - הוא ממילא עושה את כל מה שהיא אומרת לו לעשות).
מהבחינה הזאת - הסוגיה הזאת נושקת עמוק לסוגיית הגישה של אייזנקוט לעומת הגישה של כ"ץ לתפקיד שר הביטחון: האם מדובר בנציג בכיר של מערכת הביטחון בממשלה או להיפך. זו לא מחלוקת על טלפון אחד בלילה של שמחת תורה. זו מחלוקת על עצם יחסי הכוחות והתפקידים בין הדרג הנבחר לדרג המבצע בתחום הצבאי בישראל.
הצטרפו לחפ"ש האסטרטגי
