זה נשמע כמו סרט הוליוודי. רק שזה קרה באמת.
1 באוגוסט 2008. חופי סוריה.
שנה קודם לכן ישראל השמידה את הכור הגרעיני הסורי בדיר א־זור.
אבל מאחורי הפרויקט עמד אדם אחד שהיה הרבה יותר מעוד גנרל.
מוחמד סולימאן.
איש סודו של בשאר אסד, דמות מרכזית בפרויקט הגרעין הסורי ואדם שהיה מעורב גם בקשרים הצבאיים הרגישים עם חיזבאללה.
מבחינת ישראל הוא היה איום אסטרטגי.
ואז מגיע הלילה שבו ישראל מחליטה לסגור איתו חשבון.
אי שם בים התיכון, לוחמי שייטת 13 עושים את דרכם לעבר סוריה.
הם מתקרבים לחופי טרטוס, יורדים לסירות קטנות וממשיכים בחשכה לעבר החוף.
בלי מטוסים.
בלי הפצצה.
בלי שאף אחד בסוריה יודע שהם שם.
הלוחמים יורדים לחוף וחודרים לשטח הסורי.
המטרה: הווילה של סולימאן.
באותו ערב הגנרל יושב בנחת עם אשתו וזוג חברים.
הוא מרגיש בטוח.
אבל על גג סמוך, בחסות החשכה, כבר נמצאים שישה צלפים ישראלים.
הם מזהים אותו.
ממתינים.
מקבלים אישור.
ואז
אש. כל ששת הצלפים יורים בו זמנית
סולימאן סופג את כל הכדורים ומת במקום .
אשתו והאורחים שלצדו נשארים בחיים.
ובתוך זמן קצר, הלוחמים מתקפלים,
[המשך בהודעה הבאה 👇]
