אם רציתם לקנות דירה, לשכור יחידת דיור, או לקנות מכונית משומשת - אף אחד לא דיבר איתכם בשקלים. פתחתם את המחירון של לוי יצחק או את "לוח העיר" בסופ"ש, והכל היה נקוב בדולרים.
ולא רק נדל"ן ורכבים.
הדולר שלט פה ביד רמה כמעט בכל תחום משמעותי בחיים:
סגרתם חתונה? מחיר המנה באולם, הדיג'יי והצלם היו בדולרים.
הלכתם לעורך דין לסגור חוזה? השעה תומחרה בדולרים.
מודעות בעיתון, שירותי ייעוץ, ואפילו המשכורות הראשונות בהייטק של שנות ה-90 - הכל היה צמוד לירוקים מהדוד סם.
התופעה הזו, שנקראת "דולריזציה", נולדה בגלל ההיפר-אינפלציה המטורפת של שנות ה-80.
כשהמטבע המקומי איבד מערכו מדי יום, הציבור פשוט איבד בו אמון וחיפש עוגן יציב. במשך דור שלם, הישראלים הפכו למומחים בשערי חליפין: כל אחד ידע להגיד מהו "השער היציג" היום, וחוזים נחתמו עם חישובים מתמטיים מורכבים למקרה שהדולר יזנק.
אז איך זה נעלם?
זה קרה די בפתאומיות סביב 2007–2008. הדולר חטף צניחה חופשית והתרסק מאזור ה-4.5
[המשך בהודעה הבאה 👇]
