שוב כלי הנדסי עולה על מטען. שוב שפת הדיווח הצה”לית היבשה על “הפרה בוטה של הפסקת האש”, ושוב אותה כותרת שחוקה ועקרה: “בתגובה הותקפו תשתיות”.
הרי כבר היינו בסרט הרע הזה בדיוק: זה התחיל ב”עפיפונים ללא חומר נפץ” שהתעלמנו מהם, המשיך בירי לעבר כוחותינו שהוביל לעוד “תקיפה במרחב”, ועכשיו מטען על כלי הנדסי בקו הצהוב. אותן תגובות מדודות, אותה הכלה עיוורת, בדיוק כמו לפני השבעה באוקטובר. שום לקח לא נלמד, שום תודעה לא השתנתה.
שלוש שנים למלחמה. ומה אנחנו רואים בימים האחרונים? מחבלי חמאס מסתובבים חופשי ברחובות עזה עם נשקים ארוכים, יורים לכל עבר, משליטים טרור ומפגינים בעלות מוחלטת. כאילו לא נשפך פה ים של דם. כאילו לא אירע הטבח הנורא.
ועל גבי הטירוף הזה ממשיכים לפמפם לנו את אשליות “תוכנית טראמפ”, פנטזיות על פירוק חמאס מנשקו באמצעות צבאות של מדינות ערב - שונאות ישראל - שיבואו כביכול לעשות במקומנו את העבודה ולשמור עבורנו על השקט.
עד לאן מגיע העיוורון?! עד מתי נברח מאחריות באמצעות קבלני משנה זרים?!
הסירוב להביט למציאות בעיניים נובע מאותו כשל שורשי עמוק: האויב אינו מנהל נגדנו מאבק טריטוריאלי, אלא מלחמת דת.
עבורם אין זו מלחמה על גבולות, לא על קווים צהובים ולא על “שיקום כלכלי”. זוהי מלחמת קודש, מלחמת שמד המונעת מתוך פנאטיות דתית שאינה כפופה לשום רציונל חומרי, או מחלוקת טריטוריאלית.
מול אמונה דתית יוקדת, שרואה במוות עצמו ערך מקודש, אי אפשר לעמוד עם פנקסנות צבאית של “תגובות מדודות”, ולא עם כוחות רב-לאומיים.
מול מלחמת דת - הניצחון יבוא אך ורק מתוך תודעת קודש.
מול הדבקות של האויב בג’יהאד, אי אפשר לנצח עם “ישראליות” שרק מתחננת לחזור לשקט המדומה. מול מלחמת הדת שלהם נוכל לנצח רק כאשר נתייצב באמונה יהודית עמוקה ובלתי מתנצלת בברית הנצחית של עם ישראל עם ארצו: “וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ, כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ”.
ביטחון איננו תוצר של מחוות בינלאומיות והסכמים חלולים; ביטחון נובע אך ורק מבעלות. בעלות פירושה ריבונות מלאה, סילוק האויב, והתיישבות יהודית רחבה בכל מרחבי חבל עזה.
הגיעה העת להשליך את תפיסת ההכלה וההסדרה לפח האשפה של ההיסטוריה. אין תחליף לחירותנו, ואין מי שיבטיח את עתידנו מלבדנו.
65
10
4
1
