קראתי את הדיווחים הבוקר על כך ש"במערכת הביטחון נערכים לכיבוש מדורג של העיר עזה", ושוב אותה שפה טכנוקרטית, חלולה ועקרה.
כמעט שלוש שנים אחרי הטבח הנורא ביותר בתולדותינו, הפיקוד הבכיר והדרג המדיני ממשיכים להתנהג כקבלני הדברה במקום כמנהיגים של אומה בריאה - נערכים...
לא כובשים. שוקלים. מתכננים. מפנים אוכלוסייה ל"אזורים הומניטריים". מפרקים תשתיות. מפרקים מנשק."פירוק תשתיות", "פגיעה ביכולות", "אזורים הומניטריים" - זו אינה שפה של ניצחון. זו שפה מכובסת של פחד מהכרעה.
חמאס משקם את כוחו? כמובן שהוא משקם! כי האויב אינו "חמאס". האויב הוא ערביי עזה. עזה שטבחה, אנסה, שרפה וחטפה. ועזה נשארת במקומה, מקבלת סיוע, בונה מחדש ומחכה לסבב הבא.
מי שחושב שאפשר להיכנס לעזה, לסכן את מיטב בנינו, "לנקות" מחסני נשק ואז להעביר את השליטה ל"מועצת שלום", לאמריקנים או לרשות פלסטינית כזו או אחרת - מזמין במו ידיו את השבעה באוקטובר הבא.
שום ארגון טרור לא "מתפרק מנשקו" בהסדרים דיפלומטיים.
אויב לא נכנע כשמשאירים לו תקווה, שטח ואוכלוסייה שתתמוך בו.
המלחמה הזו אינה על "תשתיות טרור" - היא על הריבונות, על הארץ ועל הזהות!
עזה היא עיר עברית לחופו המערבי של הנגב. מי שטבח בנו איבד כל זכות על גרגר אחד ממנה.מגיע לחיילים הגיבורים שלנו, שנלחמו שלוש שנים בכל החזיתות, ניצחון.
מגיע לעם ישראל ניצחון.
חיילינו אינם בשר תותחים לסבבים אינסופיים של כניסות ויציאות. מי שמקריב את בניו ואינו מסיים את המלחמה בהכרעה - מוסר את דמם לשווא, ומשדר לכל אויב סביבנו חולשה. אם מדינת העם היהודי רוצה להמשיך להתקיים, אין ברירה אלא להכריע את האויב. לא לנהל אותו. לא לרסן אותו, אלא לנצח אותו!!
לכבוש. לגרש. ליישב. רק כך יבינו גם המדינות העוינות שסביבנו שישראל אינה טרף. מי שלא מסיים מלחמה בניצחון - מזמין את הבאות.
הגיע הזמן להפסיק לנהל את הסכסוך, להפסיק להישען על תוכניות זרות, ולהתחיל להכריע - מתוך גאווה לאומית ואמונה בצדקת הדרך.
ניצחון הוא שלוש מילים בלבד: כיבוש. גירוש. התיישבות.
או שנכבוש את הרצועה כולה, נעודד את הגירת האויב ונקים שם יישובים יהודיים - או שנגלגל את הטבח הבא אל הילדים שלנו. אין שלב ביניים. אין "פירוק מנשק". יש ניצחון - או שיש עוד שבעה באוקטובר.
81
37
13
4August 31, 2026 2K 16 8
