יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך השם צורי וגואלי
ההחלטה להיכנס לחיים הפוליטיים בישראל היא ההחלטה הכי גרועה שאני כנראה יכול לקבל מבחינה אסטרטגית, אישית , כלכלית ונפשית.
מי צריך את זה? מי רוצה את זה?
וזה עוד לפני הציניות והארס שעתיד להישפך ועוד הרבה לפני שמכונות התעמולה יתחילו לגרוס את השם שלי לחצץ דק.
למען האמת, אני גם מותש. שנים רבות נלחמתי בטחנות רוח כדי שנהיה מוכנים טוב יותר למלחמה הזאת ואחר כך עוד שנתיים (כנגד אותן טחנות רוח עצמן) בכדי שננצח ניצחון אמיתי ולא נגמור בדיוק כמו שגמרנו אותה.(מי שמעוניין לדעת קצת יותר מוזמן לקרוא את צמד הספרים: "וכארי יתנשא" ו"עם כלביא יקום", הכל שם)
ובכל אופן כל זה לא עזר, נסעתי בתוך הכישלון הזה ב7.10 . והיום הזה חי ובוער בנשמתי בכל פעם שבה אני עוצם עינים. ככה שאין בי כעת שום חדווה או ששון. וגם לא אשליות. אני לא חומר לפוליטיקה. אני לא מביא איתי הבטחות נוצצות ולא מסוגל לשקר ביעילות או להיות מניפולטור-על מתוחכם. כל מה שיש לי זה לב יהודי גדול וגם הוא שבור.
אפילו האסוציאציה של המילה "פוליטיקה" עושה לי כאב בטן, זה מתקשר אצלי בראש ללהתרוצץ בין אנשים , לחייך , ללחוץ ידיים, לענות לטלפונים, להתחנחן כדי לקבל טובות, לסגור דילים. וזה התמצית של כל מה שאני לא רוצה.
אני רוצה רק לטוס רחוק. לברוח מכאן. מכל הרעל , הפחד, הכאב, כל האיומים מבחוץ שאנחנו מזניחים (שאמורים היו להדיר שינה מעינינו) ולהתכרבל עמוק בשקר. ולברוח גם מהכאב היותר נורא, זה שנובע מהסכינים הננעצות שוב ושוב ללא רחמים בגב. לברוח מהשקר שכבר הפך כאן לדרך חיים שקר הימין והשמאל. רק מטורף יתעסק בכל זה. שומר נפשו ירחק.
אז הנה אנחנו כאן ועכשיו ואם אתם עוד קוראים את הנאום ההכרזה על הצטרפות לחיים הפוליטיים הכי גרוע שנכתב בהיסטוריה האנושית. אתם בטח שואלים אז מה הוא רוצה מאיתנו? שילך לטפל בעצמו.
הייתי עושה את זה, אבל אני לא יכול. אתם מבינים? ההורים שלי נולדו כאן בארץ, ההורים שלהם באו מהגולה כניצולי שואה, וכל אלה יחד לימדו אותי הכל חוץ מלהיות יהודי גלותי. חוץ מלהיכנע ולוותר כשרוצים שוב לקחת אותנו כצאן לטבח.
ובאמת...ה' עדי שניסיתי הכל כדי שננצח במלחמה הזו. אז אם עקבתם אחריי או נתקלתם קצת פה ושם ולא הבנתם מה היה ההיגיון של הכל?
זה פשוט מאוד: בסך הכל נלחמתי בכל הכוח וניסיתי לעשות כל מה שאני יכול בכל רגע נתון כדי שישראל תנצח ותצא כשידה על העליונה ממלחמת חייה שבה היא עדיין מצויה. זה כלל אינספור פעולות ומעשים שונים ומשונים בחזיתות שונות כמו לדחוף או להפעיל לחץ על אחרים ומקבלי החלטות, לכתוב מאמרים או ניירות עמדה, לייצר אלטרנטיבות, להפגין, להסביר, להתריע, לקלל ולזעוק, לנחם לעודד ולפרגן וזה קרה בכל מקום שחשבתי שאני עשוי להביא בו תועלת בארץ ובעולם.
כל זה בסך הכל נועד להחזיר לי את האפשרות לישון בשקט ואת הצבע והטעם לחיים, את הביטחון שיש על מי לסמוך ואת האפשרות להשאיר ישראל נורמלית במצב תקין פחות או יותר לילדיי.
עם החלטת הממשלה על סיום המלחמה שני דברים ברורים לי: הראשונה שהמלחמה לא תמה ושלכן למעשה אנחנו במצב אסטרטגי מסוכן יותר מזה שבו התחלנו
והשניה היא שלי אישית אין לאן לברוח ואין מה להפסיד.
אין לי מדינה אחרת. אני מכיר רק כיוון אחד של הסתערות וזה קדימה, אני מכיר רק כיוון אחד של לחימה וזה למעלה, אני מכיר רק עם ישראל אחד וזה אתם, זה מה שיש ועם זה אנחנו , כולנו, מוכרחים לנצח.
האויבים שלנו מקצה העולם ועד קצהו מחייכים עכשיו לעצמם, מלקקים שפתיים ומחדדים חרבות. הם טעמו דם וחולשה ישראלית ומכינים את המהלכים הבאים. אין דרך לנצח את זה ואותם עם המנהיגות הנוכחית. אין. עמוק בפנים מי שלא תהיו ובאיזו פוזיציה פוליטית שלא תהיו אתם יודעים את זה. גם אם אתם לא תודו בזה.
החדשות הטובות הן שהאויב שוב טועה טעות קשה כמו סינאוור אי אז ב7.10.
"הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" , כבר אמרנו.
האריה היא החיה הכי עצלה בטבע. הוא לא קם, הוא לא זז, לפעמים בספארי הוא נראה בכלל כמו שטיח. עד ש... הוא מועיל בטובו סוף סוף לקום ולשאוג...ואז...האויב כבר מצטער שהעיר אותו. האריה הישראלי חי וקיים וחזק מתמיד בשניה שבה הוא יחליף מנהיגות הוא ישאג מקצה העולם ועד קצהו.
אם כן, כבר הבנתם, אני לא נכנס לכל זה כי אני שפוי . אני נכנס לזה כי אני מטורף.
ואתם יודעים מה? זה בדיוק מה שכולנו צריכים להיות עכשיו כדי להציל את ישראל שלנו. קצת מטורפים. מטורפים מאהבה לעם הזה על כל חלקיו.
ואני נשבע שמאז עמדתי על דעתי, האהבה הזאת היתה הדבר היחיד שהניע אותי לעשות, לומר, לזעוק ולפעול את כל מה שעשיתי אמרתי זעקתי או פעלתי. רק זה.
8
1November 10, 2025 385 1
